<h1>ספר השולחן הלכ' סעודה שער שביעי</h1>
<h2>דף כט.</h2>
נשים בקידוש היום חייבות דבר תורה, כדאמר רבא [ברכות כ' ע"ב] זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, כל מי שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה, דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, איתנהו נמי בזכירה. והילכך אשה מוציאה היא לבעלה, אבל שמגונה הוא. אבל חרש שוטה וקטן לא מפקי אחרים ידי חובתן, כדתנן [ר"ה כ"ט ע"א] זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. וכן כתבו הגאונים ז"ל.
והאידנא, שאין אורחין בבית הכנסת אמרו הגאונים ז"ל דמקדשי ליה משום רפואה דפסיעה גסה, שנוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי. ומנהג בהרבה מקומות, שהשמש מביא כוס הקידוש לכל אחד ואחד, ונותנין על עיניהם. אבל רבינו האיי גאון ז"ל אמר שאין מקדשין בלא אורחין, כיון דלא נפקי ביה צבורא. ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי, לאו דוקא בבית הכנסת, דהוא הדין בקידוש בביתו. עוד כתב הגאון ז"ל, מי שקידש בביתו ובא לו אצל אנשים שיודעים לקדש אינו רשאי לקדש להן, וכתב הרב הנגיד ז"ל דהוא הדין להבדלה ולכל ברכת המצות שאם הם יודעין לברך והוא יצא כבר אינו רשאי לברך להם. אבל ודאי אם לא יצא הוא, או שהם אינם יודעין, מברך להו. כדאמרינן [ר"ה כ"ט ע"א] כל הברכות כלן אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא, ואם יצא אינו מוציא. והוא הדן לכל ברכת הנהנין. אבל במקום מצוה, כגון המוציא של מצוה וקדוש של שבת, אע"פ שיצא מוציא. וכבר הארכתי בענין זה בשער שלישי מהלכות סעודה בג"ה.
